בזמן שאתם קוראים שורות אלה, בעלי ואני נמצאים בחופשה באילת (ואם אתם עוקבים אחרי גם באינסטגרם אז אתם בוודאי כבר יודעים את זה). את האאוטפיט שהגיע לכאן היום, הרכבתי לגמרי בהשראת החופשה האילתית הזו! האאוטפיט אומנם נלבש וצולם כמה ימים לפני הנסיעה אבל כבר אז (ובעצם עוד הרבה לפני), "הייתי עם רגל אחת באילת" והציפייה לחופשה המתקרבת השפיעה כמעט על כל מהלך בחיי היום-יום שלי. גם על הרכבת האוטפיטים כמובן. כך יצא לו אאוטפיט קייצי וכייפי, ואני לא מתכוונת רק לבגדים והכובע. החיוך מלא הציפייה לקראת העתיד לבוא, הוא חלק בלתי נפרד מהאאוטפיט במקרה הזה :-)
1(.jpg "בלוג אופנה Vered'Style בורז'ואה חוגגת 150 שנה")
ביום חמישי שעבר השתתפתי במסיבת יום ההולדת של מותג האיפור הפריזאי - Bourjois, שחגג 150 שנה להיווסדו. בשונה מאירועי השקה אחרים עליהם אני מספרת לכם כאן, הפעם זו הייתה ממש מסיבה (אמרנו יום הולדת לא?). חברותיי ואני נהנינו מארוחת ערב טעימה ומאווירה פריזאית קסומה, ואחרי כמה שעות מהנות וטעימות, גם קיבלנו מתנת יום הולדת מפנקת - כמה מוצרי איפור מבית היוצר של כלת השמחה.
בואו תראו איזה כיף היה...
לפני כחודשיים התלבטתי כאן יחד אתכם לגבי זוג מכנסיים שרכשתי בזארה ולא הייתי בטוחה לגביו. שאלתי אתכם האם אתם חושבים שכדאי לי להשאיר או להחזיר את המכנסיים ולשמחתי הרבה נעניתם לקריאתי ונרתמתם לעזרתי. קראתי כל תגובה ודעה שלכם ועל פניו נראה היה שהדעות נחלקו שווה בשווה. חצי מכם חשב שאני צריכה להחזיר את המכנסיים והחצי השני חשב שאני צריכה להשאירם. אבל! גם מי שחשב שאני צריכה להשאיר אותם (או יותר נכון חלק גדול מהקבוצה הזו), המליץ לי לשלוח אותם לתיקון שיהפוך אותם למחמיאים יותר למבנה גופי. כך שלמעשה, בשורה התחתונה, רובכם חשבתם שהמכנסיים אינם עושים עמי חסד - בדיוק כמו שאני הרגשתי לגביהם. אי לכך ובהתאם לזאת, לא נשאר עוד מקום להתלבטות והחלטתי שאני מחזירה את המכנסיים ובוחרת לעצמי משהו אחר במקומם. מה שנכנס לארוני במקום אותם המכנסיים, הן לא אחרות מאשר הנעליים שבתמונות.
הקוראים הקבועים של הבלוג בוודאי עוד זוכרים כמה "התבכיינתי" פה, עד לא מזמן, על התקופה הקשה שעברה עליי ועל המשפחה שלי בעקבות הפציעה של הבן הקטן שלנו. אל דאגה, אני לא מתכוונת להמשיך לקטר גם היום! תודה לאל מצבנו הרפואי, הפיזי והנפשי השתפר ועכשיו אני יכולה גם להסתכל על חצי הכוס המלאה ולספר לכם שמהתקופה הנוראית הזו יצא גם משהו אחד טוב - הרבה קניות אינטרנטיות משובחות. כמובן שאם זה היה תלויי בי הייתי מוותרת על כל "התענוג" הזה, גם על הפציעה וגם על השופינג האינטרנטי שהגיע בעקבותיה, והייתי מוכנה לעשות כל דבר כדי שתיחסך מהבן שלי אותה פציעה אומללה. לצערי, החיים הם לא "תכנית כבקשתך" ולא היה שום דבר שיכולתי לעשות כדי למנוע את הפציעה. מצד שני, כן היה לי מה לעשות כדי לשמור על שפיותי שהייתה מוטלת בספק - קניות! אחרי ימים ארוכים ואינטנסיביים מאוד, מצאתי את עצמי יושבת בלילות על המחשב "ושואבת אנרגיות" מאתרי אופנה שונים שמציעים משלוחים לישראל. החצאית ומשקפי השמש שנכנסו לאאוטפיט שבתמונות, הם חלק מן "הפירות" של אותם הלילות.
אני חושבת שממש אין צורך שאומר לכם שוב עד כמה אני אוהבת אקססוריז ועד כמה אני מעריכה את כשרונם המופלא לשדרג כל אאוטפיט. אתם הרי כבר יודעים שכל אאוטפיט שיוצא תחת ידיי לא יכול להיות שלם בלי האקססורי הנכון שיחמיא לבגד וישלים את הטוטאל לוק בסטייל ואתם גם יודעים שלדעתי כל בגד, בכל סגנון, יכול וצריך לקבל אקססוריז. הכל שאלה של מינונים. לאאוטפיט "מפוצץ" אפשר לצרף אקססוריז עדינים שישלימו את המראה ברכות ולאאוטפיט בסיסי ופשוט, כזה שנוחת עלינו ביום שלא בא לנו להתלבש, מספיק להוסיף שרשרת סטייטמנט מלאת נוכחות כדי להפוך את האאוטפיט למשהו מעניין ושונה מעוד סתם אאוטפיט. אני לא אחזור שוב על כל מה שכבר אמרתי אבל אני כן אספר לכם איפה אני תמיד מוצאת אקססוריז משדרגים כאלה, בשלל סגנונות ועיצובים מרהיבים - ברשת אקססורייז לונדון כמובן. אני מאוהבת ברשת הזו ורק השם שלה, שכולל את צמד המילים המופלאות לונדון ואקססוריז, גורם לי להתרגשות רבתי. כשאני נכנסת לאחת החנויות, ההתרגשות כבר הופכת לטירוף חושים אמיתי.
האאוטפיט שהגיע לכאן היום הוא אאוטפיט די שכיח בנוף האופנתי של מלתחתי, חוץ מדבר אחד - הגזרה של החולצה. מכנסי סקיני הם דבר די נפוץ בארוני וכך גם נעלי העקב (אם כי לא תמיד בגובה עצום שכזה). לעומת זאת החולצה, הרבה פחות נפוצה. אני מאוד אוהבת חולצות רחבות כך שלא זו הבעיה. מה שאני פחות אוהבת זה חולצות ארוכות שמיועדות להילבש מעל מכנסיים או טייץ. אני לא יודעת למה, אבל אני פחות מתחברת למראה הזה ותמיד אעדיף את החולצות שלי בתוך המכנסיים/החצאית או באורך המגיע עד קו המותן. במקרה של החולצה שבתמונות חרגתי ממנהגי והסכמתי לצרף אותה למשפחה האופנתית שמתגוררת בחדר הארונות בבית שלנו. אחרי שלבשתי אותה וראיתי כי טוב, היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה, למרות שהיא קצת חריגה.
